בשנת 1938 הייתה ביזת חנויות של יהודים תופעה נפוצה. דירתנו הייתה בקומה הרביעית. לכל חלון בבית היה מעקה, שאותו התקינו אבא או סבא כדי שאנחנו, הילדים, נוכל להסתכל דרך החלון בלי ליפול למטה. ראינו את חנות המכולת היהודית נבזזת. המצרכים פשוט הושלכו החוצה דרך החלון. היות שאבי נולד בסלובקיה, תפרו הורי ב-1938 את הסמל הצ'כוסלובקי על מעיליהם בתקווה להגן על עצמם. אבי הלך לשגרירות הצ'כוסלובקית והגיש בקשה לפספורטים, היות שהוא מעולם לא ביקש אזרחות אוסטרית. לפני כן העניין הזה פשוט לא העסיק אותו - וזה היה מזלנו. אבי היה איש נדיב ורחב לב. כשעסק במסחר, בתקופת חג המולד תמיד הוא היה מעניק למשפחות עניות עודפי מלאי, מכיוון שהקולקציה החדשה כבר הגיעה. בדרכו לאחת המשפחות הללו, התקרבו אליו שני בחורים, כשאחד מהם הצביע עליו ואמר: "זה יהודי!" הם היכו אותו ובעטו בבטנו. כשחזר הביתה, אמרה אמי: "אתה חייב לצאת מכאן", ותשובתו של אבי הייתה: "אני לא הולך בלעדייך!" – וכך הוחלט שכולנו נעזוב. היה עלינו להמתין לדרכונים שלנו, וזה לקח כחודש-חודשיים. בינתיים פינו הורי את הדירה, ולאחר מכן נסענו כולנו כתיירים לפריז. כל אחד מאיתנו הורשה לקחת 20 מארק.