ב-10 בנובמבר 1938, שלושה אנשי אס-אס נכנסו לחנותו של דודי וציוו עליו: "תן לנו את מפתחות החנות!" אבל משה צוויק סירב לתת להם את המפתחות. בתגובה הם שברו את כל שיניו, לקחו את המפתח, ונאסר עליו להיכנס עוד לחנותו. זה היה סוף דרכה של החנות אורי & צוויק. אילו היינו מוכרים את הכל בזמן, יכולנו לקבל תמורתה 60,000 מארקים גרמניים, ועבור 1000 לירות אנגליות יכולנו לרכוש סרטיפיקט של בעלי רכוש (קפיטליסטים), וכך כל המשפחה הייתה ניצלת.

אני נאסרתי והוחזקתי ברובע התשיעי, בבית הספר לרכיבה ברחוב פראמר, ביחד עם עוד כ-1000 יהודים שנלקחו מבתיהם, חלקם בעודם בפיג'מות או עם בבגדיהם התחתונים. בערך בשעה שלוש בלילה שחררו את כל העצורים שמתחת לגיל 18 ומעל גיל 60 ושלחו אותם הביתה. בחוץ התאסף ההמון המוסת וחיכה לנו. קצין גבוה מהמשטרה הסכים להגן עלינו, אבל רק עד שיסיים לספור 10. התחלתי לרוץ, דבר שכאתלט, למרבה המזל, לא היווה עבורי בעייה. אמי, אחיותי ואחי הסתתרו באותו לילה אצל גיסתה, הדודה רוזה רוט.